צבעו של שרף העין גדי הינו שחור מבריק וחלק, פניו הקדמיות מחודדות, הוא מגיע עד 80 ס"מ. השרף מסוגל להכיש גם כשפיו סגור על ידי הנעת שיני הארס שלו.כהגנה הוא מתגלגל כאשר זנבו כלפי מעלה וראשו מוסתר מתחת לגופו. השרף ניזון מלטאות ונפוץ באזור עין גדי ים המלח דרום בקעת הירדן וצפון הערבה.
כל בני מין זה שונים מאוד מהצפעונים האחרים מבחינה חיצונית, בגלל הסתגלותם הקיצונית לחיים תת קרקעיים. קשקשיו חלקים, שחורים ומבריקים. ראשו אינו יותר רחב מגופו, ואין גבולות ברורים בין הראש, הצוואר והגוף. לראש צורת יתד. הלסת העליונה חופה על הלסת התחתונה. כל התכונות הללו מאפשרות לנחשים האלה נבירה יעלה באדמה. צבעו חום ושחור. העיניים כמו כל בני מינו קטן ועגול, ראיה חלשה מאוד. כיום נחש זה מתבסס רק על חוש הריח המפותח שלו .קל להבדילו מנחשים השחורים אורכו מגיע ל- 65 סנטימטר, משקלו כ־ 70 גרם. ההבדל בינו לבין הפתן השחור: גופו דק בהרבה מזה של הפתן השחור.
מינים רבים של משפחת ה־ Atractaspis נמצאים בכל האיזורים של אפריקה טרופית. המין הקיים בארץ הוא היחידי שחי מחוץ לאזורים טרופיים, בתור רליקט של תקופה בעלת אקלים טרופי שהיה בארץ.
הצפעון עין-גדי התגלה לראשונה בארץ בשנת 1949 בעין גדי עצמה ומכאן שמו. בינתיים הוא התגלה במקומות שונים בעב ואפילו בסיני. נחש זה זקוק ללחות מאוד גבוהה לכן הוא מסתובב באזורים מדבריים בהם הלחות גבוהה יותר בתוך הקרקע.
בו בזמן שהראש של בני מין זה הולך וקטן, עם התפתחות בכיוון להסתגלות לחיי נבירה נשארו השינים גדולות ושיני הארס ארוכות, כך שהנחש אינו יכול לזקוף אותם כדרך שאר הנחשים הארסיים, לכן התפתחה דרך מיוחדת לשימוש בשיני הארס: בתנועה מאוד מהירה הוא שולח את ראשו הצידה בכיוון האויב, באותו הזמן הוא זוקף שן ארסית אחת, בתנועה צדדית של עצם הלסת ונועץ את של הארס באויב מהצד האחורי של הפה.
בשום מקרה אין ללכוד נחש זה ביד, בצוואר מאחורי הראש כדרך לכידת שאר הנחשים הארסיים האחרים של הארץ, היות ושן הארס עוברת את הראש, מגיעה לצוואר, ותגרום להכשה מידית.
בתנועה דומה אך איטית יותר ומכוונת היטב, הוא הורג את טרפו(הכשה צדדית מאחור).
החומטים מבני המין חומט עינוני ־־(Chalcides ocellatus) מהווים כנראה בטבע את רוב מזונו. החומטים הללו חיים בכל האזורים בהם חי הצפעון עין גדי וכמוהו הם בעיקר תת קרקעיים. הנחש מקיף את צוואר החומט בקיפול על צווארו, ומיד מנסה להחדיר את של הארס בתנועה מאחור קדימה כך ששן הארס תחדור מתחת לאחד הקשקשים של החומט.
לחומט זה בהיותו תת קרקעי חסר כנראה אינסטינקט של פחד, כי הוא איננו מנסה לברוח או להגן על עצמו כלל. במידה והנחש הצליח להחדיר את שן הארס, ימות החומט תוך שניות ספורות. אך לעתים די קרובות מנסה הנחש לבלוע את החומט הזה חי מבלי להכישו. החומט זה, בהעדר חוש סכנה איננו מתנגד כלל, ורק כאשר ראש החומט עבר את לצווארו של הנחש, והוא חש בחוסר אוויר הוא מתחיל להתנגד, אז נועץ הנחש את שיני הארס תוך כדי המשך תהליך הבליעה.
הצפעון עין גדי מפגין את מוצאו הטרופי, ברגישותו לטמפרטורות נמוכות, וכן גם על ידי עונת הרבייה, השונה משאר הנחשים של הארץ. ההזדווגות מתחילה במחצית חודש יולי וממשיכה עד סוף חודש אוגוסט, בזמן ששאר הנחשים הטילו מזמן את ביציהם. הטלת הביצים של צפעון זה חלה בסוף חודש ספטמבר עד למחצית נובמבר. מספר הביצים בהטלה הוא 2 עד 3 ביצים בלבד. צורתן מעט יותר ארוכה מביצי שאר הנחשים אורכן מגיע בין 55 ל- 75 מילימטר. משקל הביצה נע בין 10 ל- 13 גרם. התפתחותן נמשכת כשלושה חדשים.
