בכל פעם שחיילי מפקדת חטיבת כפיר נכנסים לבהלה מעכבר או מנחש שצצו בבסיס, נחלצת להגנתם רב"ט לילך ברנשטיין, נצר לשושלת לוכדי נחשים, שלמדה את המקצוע מאביה לוכד ותיק.
ברנשטיין ממש לא חוששת מהזוחלים הללו, אבל נרתעת, מסתבר, ממגע עם חיות מזיקות הרבה פחות: "האמת, אני ממש פוחדת מג'וקים"
כשנשמעה צווחה הקוראת בשמה מחדר הנגדים באמצע הלילה, מיהרה רב"ט לילך ברנשטיין לבדוק על מה המהומה. נגד המטבח עמד על המיטה וסקר את החדר בעיניים מבוהלות. יש עכבר בחדר. "את לא יוצאת מפה עד שאת מוצאת אותו. תקבלי מה שתרצי, רק תתפסי את העכבר הזה", הוא הכריז בבעתה.
בעבור רב"ט ברנשטיין לא מדובר במשימה כל כך בעייתית. ההתמחות שלה היא בכלל חולדות, ועכבר קטן הוא משימה למתחילים. "בסוף תפסתי את העכבר מחוץ לחדר, ושחררתי אותו בשדות הסמוכים לבסיס", היא מסכמת.
ברנשטיין, שלמת במפקדת חטיבת כפיר, היא גם, ולמעשה בעיקר, לוכדת נחשים בהתהוות. אביה, עולה מארגנטינה, הוא לוכד ותיק ומנוסה, והיא ממשיכה את המסורת המשפחתית.
"אחר הצהריים ובחופשים אני עוזרת לאבא. מתקשרים אלינו אנשים מבוהלים בשעות לא סטנדרטיות, ואנחנו מגיעים מיד ומתחילים לחפש את הנחש", היא מתארת.
"לפעמים, יש נחשים או חולדות שמתחבאים בכוכים, בארונות קטנים ובפתחים צדדיים", ממשיכה ברנשטיין" ובניגוד לאבא, אני בחורה קטנה ויכולה לחפש אותם בדיוק המקומות האלו".
חולדות היא תופסת בידיים, ובראשה נמצא מילון הנחשים השלם, אותם היא מזהה על-פי הסימנים, ומסוגלת לאבחן אם הם ארסיים ואפילו לאיזה גודל הם עשויים להגיע. "בחטיבה כולם יודעים שאם יש בעיה כלשהי עם נחש, עכבר או חולדה – מזעיקים אותי. כבר תפסתי כמה נחשים", מגלה רב"ט ברנשטיין. "הם יצורים הרבה יותר נחמדים וסימפטיים ממה שמתואר בכל המיתוסים והאגדות, והם חיית מחמד נהדרת. נחשים הם חיה מוגנת, ולכן בכל פעם שתופסים כזה, יש לשחרר אותו בסביבה טבעית, אך רחוקה מאזורי מגורים".
חלק מהנחשים עשו דרכם לסלון ביתה של ברנשטיין שם הם שוכנים באקווריומים, או מטיילים באמבטיה.
עור הקשקשים החלק והקר לא מרתיע אותה, והם מרגישים לגמרי בבית – על כתפיה או זרועותיה. "יש מקרים מצחיקים במקצוע הזה, כמו אדם שראה נחש כשיצא מהמקלחת וברח החוצה, וכשהגענו למקום הוא חיכה לנו עם חלוק האמבטיה של אשתו בלבד", נזכרים לילך ואביה. "לי עוד אסור להתעסק עם נחשים ארסיים, אני עדיין לא מספיק מיומנת".
נחשי פיתון וצפע אינם החיות היחידות שנמצאות בבית משפחת ברנשטיין שבקרית חיים. גם תוכי מדבר, כלב ולטאות חיים שם בצוותא, יחד עם החיות האהובות על אביה: תיקנים ארגנטינאים.
הוא מזמין את המקקים החומים והענקיים האלו במיוחד בדרום אמריקה, ומצפה בקוצר רוח להשרצה הבאה. הבת הצעירה, לעומת זאת, קצת פחות מרוצה מהחברים החדשים. "בכל פעם שאני עוברת ליד הכלוב שלהם יש לי צמרמורת. אני לא יכולה לראות אותם. האמת, אני ממש מפחדת מג'וקים".
8 בספטמבר 2006 / במחנה
