צבעו של הפתן השחור הוא שחור מבריק נחש זה מגיע עד 120 ס"מ.
הפתן הוא ממשפחת הקוברות, הפתן הינו נחש איטי בעל ראייה מוגבלת וחוש ריח מפותח, כהגנה משמיע קולות נשיפה. ניזון ממכרסמים זוחלים וקרפדות ונפוץ באזור הערבה בהרי ירושלים, ובאזורים מדבריים אך תמיד ימצא בקרבת מים.
תפוצתו רבה במדבריות של המזרח התיכון ממצרים ועד אירן. הוא חי בדרך כלל בכל האזורים מדבריים. הוא גם עולה דרך הערבה ובקעת הירדן להרי גלבוע. למרות שנמצאו פרטים בודדים ארוכים יותר, אורכו הכללי מגיע עד למטר ועשרים בלבד. צבעו שחור מבריק בכל הגילים. קשקשי הבטן שחורים גם הם. רוחב הראש פי ארבה מקוטר העין. עיניים קטנות וחוש ראיה חלש ביותר.
הפתן השחור הינו לילי ובעיקר תת קרקעי, ורק לעתים רחוקות הוא עולה על פני השטח בשעות היום. למרות היותו ארסי, ראשו איננו בולט מצווארו, וזאת עקב חדירתן של בלוטות הארס לתוך הצווארולכן אינן בולטות (בניגוד לדעה כי נחש שחור איננו ארסי, או שנחש בעל ראש משולש ארסי). לפתן תפוצה מאוד רחבה בנגב והוא נמצא במקומות רבים ושונים. מאילת וצפונה עד לחלקו הדרומי של מדבר יהודה. הוא מופיע גם באזורים של משמר הנגב ואורים.
בשנים האחרונות הוא מופיע יחד עם האפעה בהרי גלבוע. הפתן השחור מעדיף אזורים חוליים דבר המאפשר לו לחפור לעצמו מחילה אך הוא גם מסתובב באדמות לס ובאזורים סלעיים, ואפילו באדמות מלוחות. בניגוד לנחשים אחרים, הפתן השחור הוא בעצם הנחש היחידי שאינו קשור לביוטופ מסוים.
עקב שהלסת העליונה חופה על הלסת התחתונה, וחוש ראיה חלש ביותר הוא מתקשה בתפיסת טרף אפילו עם זה מוכנס לבית גידול קטן. מזונו מגוון ביותר: הוא ניזון בעיקר מלטאות שהוא לוכד בשעת שנתן, מכרסמים קטנים, נחשים שהוא פוגש בדרך, ציפורים. נחש זה לא רק ניזון מטרף חי, אלא גם מפגרים של ציפורים אפילו בשלבי התפרקות מתקדמים.
אומני בוריות זו מאפשרת לו למצוא מזון בכמות מספקת. על אף חוסר זריזותו בתפיסת טרף וחוש ראיה חלש, הוא בכל זאת מוצא בעלי חיים מתים, בעיקר ציפורים נודדות שמתו מאפיסת כוחות תוך כדי נדידתן מעל המדבר. את הלטאות הוא לוכד בתוך מחילותיהן כשהן ישנות. את הנחשים שלא מתייחסים אליו, הוא בפתאומיות מתנפל עליהם, ומתחיל לבלוע אותם כשהם עדיין חיים. את המכרסמים הקטנים הוא לוכד במחבואם הסתום של מחילותיהם, או שהוא לוכד את הגורים הקטנים שנמצאים בקן.
למרות כי בטבע הפתן צריך להתקיים ללא מי שתייה, הוא אוהב מאוד לשתות. בשבי הוא שותה ברצון. בישובים אליהם הוא חודר, הוא מוצא תמיד מקומות לחים גם בקיץ.
לראשו צורת יתד המתאימה לחפירה, ואומנם הוא מיטיב לחפור למרות שבטבע לא חסרים לו מקומות מסתור, אשר יכולים בהחלט לחסוך לו עבודת זו. כנחש שאיננו קשור לביוטופ מסוים, והוא מסוגל לחיות, ואף נמשך לישובים עקב שלוש סיבות:
1.כמות המזון נמצאת בשפע.
2.הלחות גבוהה יותר מאשר במדבר הפתוח.
3.תמיד ימצא מים לשתייה.
נוצר הרושם שהוא מצא תנאי נוחים במיוחד בישובים, כי הוא מתרבה יותר בישובים מאשר בטבע. בשעת התגוננות הפתן מקפל את צווארו, מרים קצת את ראשו ומכה בכיוון האויב. עקב חוש הראייה החלש שלו אין הוא מכוון היטב את תנועותיו, ובנוסף לכך הוא מכה כשפיו סגור, ורק בשעות הלילה הוא מנסה לנשוך. מעת לעת נודעים מקרי הכשות בודדים שניתן אכן ליחס לנחש זה.
בחודש אוגוסט מטילה הנקבה את ביציה. כ- 8 עד 12 ביצים כנראה במחילות בתוך הקרקע. הנקבה שומרת על ביציה לפחות בראשית התפתחותן. הפתנים הצעירים בוקעים מהביצים כעבור 5 עד 6 שבועות. כשהם נולדים אורכם כ- 25 סנטימטר ומשקלם כ־ 8 גרם. את הצעירים ניתן לראות במחצית חודש ספטמבר. נחש זה גודל לאט יחסית לשאר הנחשים. רק בשנתו השלישית הוא מגיע לאורך של 80 סנטימטר ורק בשנו החמישית יגיע למטר ויותר.
