האפעה המגוון משנה את צבעו לפי האזור בו הוא גדל צבעיו נעים בין אדון וחום לאורך גב הנחש ישנם כתמים לא אחידים וראשו רחב יותר מגופו, אורכו מגיע עד 80 ס"מ. האפעה מטפס על צמחיה וכהגנה משמיע קולות נשיפה, ניזון מזוחלים ציפורים ומכרסמים. נחש זה נפוץ בכל איזור הנגב מהרי אילת ועד לגילבוע.
ראשו בולט מצווארו. המגינים מחולקים לקשקשים קטנים. העין בינוני והאישון אליפסי מאונך. קצה החוטם מתרומם מעט מעלה. קשקשי הבטן מעוגלים, זנבו קצר.
גם נחש זה נמצא באזור תפוצה רחב. גם מספר הפריטים בכל איזור יחסית גדול. הוא נפוץ ממזרח לנילוס, בסיני ישראל, ירדן ושאר חצי אי ערב. בארץ הוא נפוץ באזור אילת, עמק הערבה, בקעת ים המלח, בקעת הירדן ומשם הוא עולה להרי הגלבוע. הוא עולה מערבה עד לקו פרשת המים, שאותו הוא עובר במקצת. הוא נדיר בחלקים המערבים של איזור זה.
למרות הביוטופ רחב הוא מוגבל לאזורים סלעיים או לגבעות חוואר מלאות נקיקים עמוקים כי הוא איננו מסוגל לחפור לעצמו מחילה, ולכן הוא זקוק למקומות מחבוא רבים בשטח, בהם הוא מוצא מקלט מפני החום והיובש. בחודשי האביב הוא עולה לעתים קרובות על פני הקרקע, שם הוא יכול לנוח מתחת לסלעים המאפשרים לו די צל.
ברוב אזורי תפוצתו, האפעה בעל צבע רקע אפור עם מעוינים בלתי מחוברים בהירים בעלי שוליים כהים יותר. בהרי הגרנית של דרום הארץ, הוא מאוד יפה. צבע הרקע אדמדם עם מעוינים בצבע אפור- כחול. פרטים שצבעם חוס-אדמדם נמצאו גם באזורים אחרים, כגון בהרי הגלבוע. הוא מאוד נדיר באזור גשר דמיה. אורכו מגיע ל- 80 ס״מ ומשקלו 180 גרם.
בהשוואה לצפעונים אחרים, האפעה דק גוף יחסי ומהיר תנועה. במידה והוא ממהר מאיזו סיבה, הוא משתמש בהליכה צדדית (side winding) כשרק קצה קיפוליו נוגעים בקרקע ושאר הגוף באוויר. למרות שסוג הליכה זו, התפתח אצל הנחשים החיים באזורים מדבריים חוליים כדי להתחמק מחום הקרקע, יש להניח כי האפעה חי בעבר באזורים חוליים והסתגל באופן משני לביוטופ סלעי.
המין הקרוב לו ביותר ה- Echis carinata, שהוא בעל תפוצה רבה באפריקה, בארצות ערב ואסיה, חי עד היום בביוטופים חוליים בלבד. קשקשי הצדדים של גוף האפעה אינם פונים אחורה, אלא באלכסון כלפי מטה. הם בעלי קרין משונן(בליטה מרכזית לאורכם של קשקשי הצד). כאשר האפעה נכנס להתגוננות, הוא מכווץ את קיפולי גופו לשני חציי קשתות הצמודות זו לזו. מעביר אותם אחת על גבי השנייה, כשהוא נשאר על מקומו. על ידי תנועה זו משתפשפים הקשקשים המשוננים וגורמים לרשרוש הדומה ללחישת אזהרה של נחשים אחרים. ככל שההתרגשות האפעה גדילה, כן חיכוך הקשקשים היה מהיר יותר, והלחץ המופעל עליהם היה חזק יותר, ובכך ישמיע ״קול״ אזהרה חזק יותר.
כאשר האויב נמצא בתחום ההכשה, מכיש האפעה מיד תוך השמעת איום. שיטה זו חוסכת לו אובדן לחות ממערכת הנשימה הכל-כך נחוצה לו. האפעה ניזון בעיקר מלטאות ומכרסמים קטנים, וגם ממחוסרי חוליות כגון נדלים, כאשר הוא צעיר הוא ניזון בעיקר מחרקים כגון חגבים וצרצרים, נדלים ואפילו עקרבים.
הטלת הביצים נעה בין 6 ל- 9 ביצים לפי גודל הנקבה. גודל הביצה 2136 x מ״מ, משקלה כ־ 9 ג״ר. אם להוציא מסכנות מהטלת הביצים בשבי במחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, הרי שנקבת האפעה מדביקה את ביציה בתקרת מחבואה. יש להניח כי בטבע היא מדביקה את ביציה בחלק התחתון של סלעים הבונים את תקרת מחבואה הקבוע. התבקעות הביצים נעשית לאחר כ־ 50 יום הטמפרטורה של 30 מעלות צלזיוס. גידול הצעירים איטי ביותר, יש צורך ב־ 4 שנים לאפעה צעיר כדי להגיע לגודל של אפעה בוגר. פרט אחד חי כ־ 10 שנים בשבי, אך ניתן להניח כי בטבע הוא מסוגל לעבור גיל זה.